תפילה בספר בראשית. א. הרב יהושע כ"ץ
א. קראנו בפרשת בראשית: "כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ, ואדם אין לעבוד את האדמה". פירשו חכמים: "מה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים; וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים" (חולין ס,ב, וברש"י כאן). יש לנו כאן מסר כפול: שהקב"ה לא נותן שפע סתם, הוא מצפה לתפילתנו, ושצריכים אנו להכיר בטובה, ולידע שהכל מאת ה', כי בלא זה לא שייך להתפלל. כך בכל מסלולי החיים, ההכרה שאין עוד מלבדו ושהכל תלוי ברצונו יתברך היא הבסיס, ומתוך כך אדם עומד בתפילה.
ב. בפרשת נח. קין והבל מביאים קרבנות קין – מנחה מפרי האדמה, והבל מבכורות צאנו ומחלביהן. "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה". כאן רואים שגם בלא תפילה, כאשר אדם פועל לכבוד ה' מתוך הבנה נכונה וכוונה רצויה – הוא נענה. ככתוב: "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע" (מה שעדיין לא בקשו).
ג. בפרשת וירא: אברהם – איש החסד – מתפלל ומתחנן על סדום. החפץ חיים קובע שיש ללמוד מכאן שצריך להתפלל על אחרים, אפילו הולכים בדרך לא טובה(!) לשיא מגיעה מדרגת החסד של אברהם, שאף אחרי: "ואברהם שב למקומו", כי הרי אין אפילו עשרה צדיקים, למחרת הוא חוזר, מנסה במסירות, אולי יפעיל ברגע האחרון את מידת הרחמים של הקב"ה: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'" – אין גבול לתפילה, ובפרט על אחרים; אין להתייאש מחסד ה'!
ד. שם. אחרי שאבימלך מתנצל ומסביר טעותו החמורה, לא רק שאברהם מוחל [מכאן המקור ש"המוחל לא יהיה אכזרי", כלומר, ימחול עם בקשת המחילה] אלא מיד "ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו". כמה גדולים מעשי אבותינו!
ה. שם. הנער ישמעאל מתפלל במדבר כשהוא על סף המוות ונתון "תחת אחד השיחים", ואז "וישמע אלקים אל קול הנער". גם להגר נאמר "אל תיראי כי שמע אלקים אל קול הנער, באשר הוא שם". "מכאן שיפה תפילת החולה מתפילת אחרים עליו והיא קודמת להתקבל (רש"י מבראשית רבה). יפה לבקש מאחרים שיתפללו עלי, גדול כח לתפילת רבים, ובודאי ענין גדול הוא לבקש מצדיק – שתפילתו מתקבלת. אבל בנושא של מחלה וצרה אישית, החשוב ביותר הוא שיתפלל על עצמו מעומקא דליבא. כי רחמנא ליבא בעי. ויהי רצון שתתקבלנה תפילותנו באהבה.
בית הכנסת נוסח אחיד - מעלה אדומים 